"יד מרדכי זה לא רק דבש"

קיבוץ יד מרדכי נקרא בגאווה על שם הגיבור מרדכי אנילביץ' (1919-1943), מפקד הארגון היהודי הלוחם במרד גטו ורשה, שנהרג בגבורה בקרב מול הנאצים.

מרדכי היה בין מייסדי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בגטו ורשה ונבחר לעמוד בראש הארגון, למרות העדר ניסיון צבאי.

בשנת 1942, עם התגברות גירושי היהודים והמשלוחים מהגטו למחנות ההשמדה, החל מרדכי אנילביץ' לארגן תנועת מרד אשר מטרתה להדוף ככל הניתן את הצורר הגרמני.בינואר 1943, הנהיג אנילביץ' את הקרב הראשון שלו נגד הגרמנים, כאשר אלו נכנסו לגטו לבצע גירוש נוסף. בקרב העז, אזלה תחמושתו של אנילביץ' והוא התנפל באגרופיו על ז'נדרם גרמני, הוציא ממנו את הרובה והמשיך לירות, מרבית הלוחמים נהרגו בקרב פנים אל פנים שהתפתח ברחוב ואנילביץ' עצמו ניצל בקרב זה, בזכות מעשי הקרבה של פקודיו.

פעולת הגירוש הופסקה לאחר ארבעה ימים ובשלושת החודשים הבאים עסק אנילביץ' בהתארגנות לקראת המרד הגדול שארגנה המחתרת. בעקבות אירועי הקרב הראשון, החליט אנילביץ' להימנע מלחימה ברחוב (שם היה יתרון לגרמנים) ולנהל את הקרבות מהבתים ומהבונקרים. המרד הגדול החל בערב פסח (19 באפריל 1943).,השליטה של מרדכי בכוחות הייתה טובה בימים הראשונים של המרד ותכניתו לנהל מלחמת התשה באמצעות לוחמת גרילה נחלה הצלחות מקומיות.

כעבור מספר ימים, הגרמנים הבינו כי היהודים נמנעים מלחימה ברחוב ותגובתם הייתה קשה מאוד. הם החלו להצית את בתי הגטו ולאחר מכן החלו להזרים גז לבונקרים ולמרות לחימה עיקשת ומעשי גבורה של רבים מיהודי הגטו, הם לא יכלו לעוצמה ולכוחות הנאצים.

מרדכי אנילביץ' וחלק גדול מאנשיו נהרגו בקרבות ב-8 במאי 1943, בעת נפילת הבונקר המרכזי ברחוב מילא 18.בונקר זה שימש כמפקדת הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה והוא נכבש על ידי הנאצים באחד הקרבות האחרונים של המרד. חלק מהלוחמים התאבדו על מנת שלא ליפול בשבי הנאצים.

לאחר שחרור פולין, העניקה ממשלת פולין החדשה אות הצטיינות צבאי גבוה למרדכי אנילביץ'

במכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ', לחברו יצחק (אנטק) צוקרמן ששרד והגיע לישראל, נכתב כך: "חלום חיי קם והיה. זכיתי לראות הגנה יהודית בגטו".

המרד בגטו ורשה, אותו הוביל מרדכי אנילביץ', הפך לסמלה של ההתנגדות היהודית נגד הנאצים.

הקשר בין קיבוץ יד מרדכי למרדכי אנילביץ'

בשנת 1936, הגיעו לארץ חבורת צעירים (לימים ייקראו "וותיקי יד מרדכי"), אשר זיהו את אשר מתרחש באירופה והחליטו להימלט, לעזוב את ההורים והמשפחה בכדי להגיע למקום מבטחים.

אותה חבורה של צעירים התיישבה באזור שנקרא "מצפה הים" (ממוקם ליד נתניה).

בדצמבר 1943, עברה אותה חבורת צעירים להתיישב בקרקע דרומית לאשקלון ויחד עם המעבר, "העתיקו" גם את שם המקום "מצפה הים" למקום התיישבותם החדש – קיבוץ "מצפה הים".

באפריל 1945, לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה, פנו ראשי התנועה והסוכנות היהודית לאותה חבורה, בבקשה שיסכימו לשנות את שם הקיבוץ ולשאת את שמו של מפקד גטו וורשה – מרדכי אנילביץ'.

חברי הקיבוץ ערכו דיונים ארוכים בנושא. חלקם סבר שלא מגיע להם להיקרא על שמו של גיבור יהודי כה נשגב, כיוון, שלדבריהם הם נטשו את "הספינה הטובעת" באירופה ובחרו להגיע לארץ ולא להישאר ולהילחם.

לאחר דיונים רבים, באפריל 1947 (כשנתיים אחרי הבקשה המקורית), הוחלט להחליף את שם הקיבוץ מ"מצפה הים" ל-"יד מרדכי".

שנה לאחר מכן, עם הקמת המדינה במאי 1948 - מלחמת העצמאות, התנהל בקיבוץ יד מרדכי קרב עקוב מדם מול המצרים, אשר במהלכו, נהרס כליל מגדל המים של הקיבוץ (בנובמבר 1948) ורבים מבני הקיבוץ נהרגו.

ב 1951, הוקם בקיבוץ יד מרדכי פסל הברונזה של מרדכי אנילביץ' שיוצר על ידי האומן נתן רפפורט. הפסל הוצב על גבעה באמצע הקיבוץ, ליד מגדל המים ההרוס (שנחרב על ידי המצרים בקרב על יד מרדכי במאי 1948).

"המוטו הקיבוצי" – משואה (פסל מרדכי אנילביץ') לתקומה (מגדל המים שקרס בקרב מול המצרים).

"עמידה של מעטים מול רבים" - מרדכי אנילביץ' בגטו מול הגרמנים וחברי קיבוץ יד מרדכי מול המצרים.

במוזאון השואה שביד מרדכי ישנו שחזור מלא של הבונקר מרחוב מילא 18, שם נהרג מרדכי אנילביץ' ואיתו רבים מלוחמיו הגיבורים.

כפי שקראתם עד כה, החיבור בין יד מרדכי לשואה, טומן בחובו סיפור מרגש, בעל עוצמה ובעיקר זיכרון שיש לשמר לדורות הבאים.

אחד הסיפורים המרגשים, הוא על כך שבמעמד סגירת הסכם השותפות בין שטראוס ליד מרדכי ורגע לפני החתימה, התקרב לבמה אחד מחברי הקיבוץ, אדם יקר ומבוגר בשם ארטק (ז"ל) וביקש מעופרה שטראוס לזכור ולא לשכוח ש"יד מרדכי זה לא רק דבש". עופרה הבטיחה וכולנו נזכור ולעולם לא נשכח!

במסגרת זו, בחרנו לקיים השנה מפגשים עם גיבורי שואה במועדונים של עמותת "עמך" ברחבי הארץ. בשבוע בו חל יום השואה, כ-100 מאנשי ונשות שטראוס פקדו בהתרגשות את המועדונים ברחבי הארץ וכך זכינו כולנו, להיות במשך כמה שעות ממלאות ומעצימות, לצד הגיבורים והגיבורות.

עמותת 'עמך' – היא המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה ובדור השני הוקמה בשנת 1987 על ידי ניצולי שואה ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, על מנת להעניק טיפול נפשי, תמיכתי וחברתי לניצולי שואה ובני משפחותיהם. העמותה נותנת מענה ייחודי ניתן כיום לצרכים הנפשיים והחברתיים של כ-20,000 ניצולי שואה ובני משפחותיהם ופועלת כרשת של מועדונים חברתיים-שיקומיים פועלת בשניים עשר מרכזי עמך ברחבי הארץ. הצוות המקצועי עורך מעל 50.000 טיפולי-בית בבתיהם של ניצולים מרותקים ומדריך כתשע מאות מתנדבים, המושיטים יד ומעניקים אוזן קשבת וחיבוק חם לניצולים.

״שתמיד נהיה מאוחדים. לנצח״.

זה המסר שביקש מאיתנו להעביר אחד מגיבורי השואה איתו נפגשנו בתחילת השבוע, באחד ממועדוני ״עמך״, מועדון התומך ופועל כל השנה למען גיבורי השואה במדינת ישראל.

התמונה שבחרנו לשתף מספרת כל כך מעט, אבל המון. יד ביד - ביחד. תמיד.

שמענו מהגיבורים והגיבורות עדויות מצמררות, עדויות שהשאירו אותנו פעורי פה.

״הניצחון שלנו הוא המשפחות שלנו. הילדים, הנכדים, הנינים. אנחנו כאן ולנצח נישאר״, אמרה אחת מהגיבורות.

שוחחנו עוד ועוד ויחד העלינו את זכרו של מרדכי אנילביץ, מפקד הארגון היהודי הלוחם במרד גטו ורשה, שעל שמו נקרא בגאווה קיבוץ יד מרדכי.

בהצדעה, בגאווה ובהתרגשות, הגענו לחזק ויצאנו מחוזקים.

לקריאה נוספת מרד גטו ורדה ומרדכי אנליביץ - לחצו כאן

לקריאה נוספת על קרבות יום העצמאות בקיבוץ יד מרדכי - לחצו כאן 

לקריאה נוספת על תולדות הקיבוץ - לחצו כאן 

לקריאה נוספת על פעילות ארגון "עמך" - לחצו כאן