איך לא חשבו על זה קודם?

איך לא חשבו על זה קודם?

איך מוצר נולד? שרית ריבש, טכנולוגית פיתוח בשטראוס, חושפת כאן את חמשת השלבים של פיתוח המוצר משלב הרעיון ועד ההשקה הראשונית.

תהליך הפיתוח נחלק לכמה שלבים, שלפעמים מתערבבים, לפעמים משתלבים זה בזה, לפעמים אפילו מתהפכים בסדר הכרונולוגי, אך בגדול אלו הם:

  1. הרעיון 
  2. סיעור מוחות והתכנסות לבריף מדוייק
  3. אב טיפוס
  4. נסיונות ייצור ואריזה
  5. השקה

1. איך חשבת על הרעיון הזה?

לפעמים חולמים על זה בלילה.
לפעמים נתקלים במשהו סופר-טעים בחו"ל.
לפעמים בטעות התערבב משהו אחד עם משהו שני, יצא לך טעים והפיל אסימון.
לפעמים מביקור במסעדה.
לפעמים למתחרה יש מוצר כזה, לפעמים חבר אומר "איך זה שאין לכם.....?"

איך שלא יהיה, זה מתחיל ברעיון. תמיד הרעיון הוא רחב, גדול, בערך וצריך לדייק אותו.

2. סיעור מוחות

אז איך מתחילים? כדי לדייק צריך לפספס, כדי להתפקס צריך להתפזר.

אז אם החלום הגדול הוא "מטבוחה כמו של אמא", כרגע כמהנדסי מזון, אנחנו צריכים לשכוח מכל מה שאנחנו יודעים לגבי היכולת האמיתית שלנו לייצר את המוצר ופשוט להשתולל, לגייס את כל היצירתיות שלנו ושל השפים שעובדים איתנו ופשוט לעשות את כל התבשילים הכי טעימים שאנחנו יודעים לעשות.

לבדוק מתכונים באינטרנט, לנסות, לבשל, לטעום, להתווכח על החריפות, לעשות חריף מדי, לא מספיק חריף, להישבע שזה לא חוקי לשים במטבוחה שום, או לחתום על זה שסבתא כן הייתה מטגנת שום. בסוף הג'ם סשן היצירתי והמהנה הזה, אנו מוצאים את עצמנו מול שולחן עמוס בתבשילים, החלום מתחיל לקבל גוף, צורה, טעם וריח. השתוללנו ועכשיו הזמן להתכנס. 

החלום מתחיל להיות ברור, וזה זמן השיווק להגדיר בריף מדויק למוצר. בעצם איפיון מדויק ככל הניתן למוצר. עם זה אנחנו יוצאים לדרך.

3. אב טיפוס

אחרי ג'ם סשן סוער, שממנו יצאנו בד"כ עם 3 - 5 מוצרים שמעניינים אותנו (חשוב לא להינעל על אחד, אבל גם לא להתפזר עם יותר מדי) אנחנו מתחילים להתכונן לניסיון ייצור. ניסיון ייצור בקנה מידה מפעלי, זה דומה מאוד לסיר מטבח, אבל הפעם במנות של טון.

יש לנו כמה דברים לעשות לפני שנגיע לניסיון ייצור- אנחנו נעביר מוצר לתמחור, נגלה (בד"כ) כי החלום שלנו יקר, נבצע במתכון התאמות ע"מ להגיע לתמחיר רצוי, נזמין חומרי גלם מספקים ראויים, נתאים את התהליך שלנו לייצור - כי כשאתה מבשל 1 ק"ג מטבוחה זה לא כמו לבשל 1 טון מטבוחה, נבדוק סימון תזונתי- לוודא כי במתכון אין כמויות מלח גבוהות, למשל.
אני תמיד אומרת שאם היה יוצא סימון תזונתי על האוכל שאנחנו מכינים, היינו מבינים שבבית אנחנו מוסיפים כמויות גבוהות יותר (ומדי...) של מלח, סוכר. אבל בבית זה לא יוצא עם סימון תזונתי. אולי טוב שכך :)

4. ניסיונות ייצור ואריזה

לאחר כל זה, יש לנו אב טיפוס של המוצר המעבדתי הנבחר, מול אב טיפוס של ניסיון ייצור, תפקידנו הוא שהם יהיו כמה שיותר דומים. המעבר לייצור הוא אחד הרגעים הכי קשים בתהליך הפיתוח. לפעמים זה ממש רגע של החלום ושיברו. כי במעבדה יצא נהדר, אבל בייצור, איך לומר...פחות. אם חשבתם שזה קשה לבשל ל- 20 איש ארוחת ערב שמתחילה ונגמרת באותו יום, נסו לבשל לכל המדינה, כשארוחת הערב היא עוד שבועיים.

המוצר עובר בדיקות קפדניות בתדירות גבוהה. אנחנו נקבע לו חיי מדף ע"פ טעימות במצבים מחמירים, אשר יקבעו גם ע"י המצב המיקרוביאלי וגם ע"י המצב האורגנולפטי של המוצר, הקודם מבניהם. יכול להיות מוצר תקין מיקרוביאלית, אבל הוא כבר מאבד מטעמיו ולפעמים גם הפוך. אם אנחנו 5 טועמים, בד"כ יהיו לנו 5 דעות וכל אחד צודק. על טעם וריח אין מה להתווכח?! מי שאמר את זה לא היה מהנדס מזון.

אחרי כל זה, אנחנו נצטרך להחליט בסוף עם איזה מוצר להתקדם לרגע המרגש והמכריע הבא.

5. השקה

אנשים שואלים אם אנחנו אוכלים כל היום? התשובה היא כן. אנחנו טועמים ואנחנו עושים זאת במקצועיות ובמומחיות שאנחנו מתאמנים עליה. אנשים שואלים אם בבית אנחנו אוכלים את המוצרים ונותנים אותם בלי חשש לילדינו -התשובה היא חד משמעית כן, לגמרי.
יש עוד הרבה שאלות, אבל בשורה התחתונה מהנדס מזון זו עבודה שמשלבת הנדסה שהיא מדע מדויק יחד עם המון יצירתיות וייצריות. הרגע הזה כשאני עומדת ליד הקו, אחרי אינספור ניסיונות, מאמץ, התעקשות והרבה הרבה טעימות ואני רואה את המוצר סוף סוף נארז ומשם נשלח לכל המדינה, זה הרגע שבשבילו היה שווה הכל.

 

 

 

לסיכום, כשאני מפתחת מוצר אני עושה את זה מכל הלב והנשמה. מבחינתי אני מכינה לאדם אהוב אוכל. מבחינתי בכלל, זה אני הכנתי, לא "שטראוס" או ה"תעשייה". אז פעם הבאה שאתם פותחים מוצר שקניתם בסופר, תדעו שהמוצר התחיל בחלום, עבדו עליו אנשים רבים שטעמו אותו בלי סוף, והתווכחו על ניואנסים דקים ביותר של טעם. תדעו שיש שם טכנולוגי פיתוח מאחוריי המוצר הזה שאכפת להם מאוד אם זה טעים לכם או לא. ולא בגלל משכורת, אלא מאהבה.