9 דברים שלא ידעתם על סוכריות

9 דברים שלא ידעתם על סוכריות

איך מכינים צמר גפן מתוק ומה הקשר בין המיתולוגיה היוונית לסוכריות מנטה? אריה לצטר – טכנולוג סוכרים בשטראוס, עם 9 עובדות שלא ידעתם על ממתקי הסוכריות.

ענף הממתקים הגיח לעולם, צמח והתפתח, וכיום נראים לנו הממתקים כמוצרים מובנים מאליהם. אבל כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, המון ידע ויזע הושקעו כדי להפוך את הסוכריות למה שהן היום. איזו אבולוציה הן עברו? הנה כמה אנקדוטות מעניינות על ההיסטוריה של הסוכריות.

גם האדם הקדמון אכל סוכריות

הרעיון הראשון לטיפול ולעיבוד ממתקים נעשה ע"י האדם הקדמון, איש המערות, אשר רדה ואסף דבש מכוורות הדבורים. בזמן העתיק, המצרים, הסינים ועמים שונים המתיקו לעצמם את החיים בעזרת פירות ואגוזים טבולים בדבש – גם סוג של סוכרייה.

מסוכר ל"צמר גפן מתוק"

צמר גפן מתוק מיוחס לארבעה אמריקנים נפרדים שהמציאו את המוצר הזה שנקרא: COTTON CANDY. הפטנט הראשון נרשם על מכונה לייצור המוצר בשנת 1899. זו הייתה המכונה הראשונה שהתיכה וסחררה את הסוכר המותך החוצה דרך חורים, תוך שימוש בכוח הצנטריפוגלי. רק בשנת 1949 יצאה לשוק מכונת סוכר שמבוססת על מנגנוני קפיצים והיא הקפיצה את עוצמת הייצור. כיום נחשב המוצר לפופולרי מאד בקרב ילדים וניתן לראות התקהלויות רבות ליד מכונות אלה באירועים שונים. אז איך מייצרים סוכר צמר-גפן? מתיכים את הסוכר למצב נוזלי ואז מסחררים את הנוזל במכונה. הנוזל עובר דרך חורים שם הסוכר מתקרר. אחרי הקירור הסוכר מתמצק בחזרה וע"י התנועה הסיבובית, מרכז המכונה מתמלא באלפי סיבים דקים של סוכר שנאספים על גבי מקל המלפף אותם.

מה הקשר בין סוסים ללקקנים?

סיפורים רבים נרקמו על המצאת הלקקנים. בשנות המאה ה- 19 צ'רלס דיקנס וסופרים אחרים תארו בסיפוריהם סוכרייה קשה שנעוץ בה מקל דק שהילדים אהבו ללקק ולנגוס ממנה. מייחסים את המצאת הלקקנים לאמריקני בשם ג'ורג' סמית שפיתח את הלקקן המודרני בשנת 1908. אותו סמית החליט שלנעוץ מקל בסוכרייה קשה יקל על אכילתה. הוא החליט לקרוא למוצר שלו לפי השם של סוס המרוץ שהיה ברשותו: LOLLY POP. מאוחר יותר רשם את השם כמותג. הייתה הצלחה רבה לשם עד תקופת השפל ואז סמית הפסיק לייצר את הלקקנים והשם הפך לנחלת הכלל. ב- 1916 בסן פרנציסקו סמואל בורן פיתח את המכונה האוטומטית שנעצה את המקלות בסוכרייה. על פועלו והמצאתו קיבל את מפתח העיר כיקירה. עם השנים, התפתח ענף הלקקנים וכיום ניתן למצוא סוגים וצורות שונות של לקקנים.

סוכריות מנטה: מיתולוגיה יוונית

המנטה הייתה ידועה עוד מאז התקופות העתיקות. המילה מנטה מקורה במיתולוגיה היוונית: האדס אל השאול היה בקשר רומנטי עם הנימפה ששמה היה מינטה. אשתו, פרספונה לא ראתה קשר זה בעין יפה, כישפה והפכה את מינטה לצמח תבלין מתוק. היוונים הקדמונים כיסו בעלי מנטה את מתיהם למניעת ריחות רעים כזיכרון על מעשי האדס. תרבויות שונות השתמשו במנטה בשימושים אחרים כמו כצמח תיבול וכתרופה. מתחילת המאה ה- 20 התחילו להשתמש במנטה כחומר טעם וריח בממתקים וגם במשחות שיניים. בשנת 1912 הושקה בארה"ב הסוכרייה המפורסמת בטעם המנטה שממשיכה להוביל עד היום בשם LIFESAVER. השם ניתן בגלל המבנה המיוחד של הסוכרייה שמזכיר גלגל הצלה. בשנת 1927 הצטרפה המנטה לתעשיית הממתקים האירופית כאשר אוסטרי בשם אדוארד האס המציא את סוכרית PEZ כמוצר למבוגרים.

 

"

המצאת סוכריות "גומי- דובי" מקורה בגרמניה. יצרן ממתקים בשם הנס ריגל המציא סוכריות אלה ב- 1922 אותן כינה בשם "הדוב המרקד"

"

מרשמלו: מהאריסטוקרטיה להמונים

המצרים הקדמונים היו הראשונים ליהנות מהממתק הדביק שנקרא מרשמלו ונשמר לאלים ולאצילים. השם מרשמלו הוא צירוף של שם הצמח החלמית (MALLOW ) שגדל בביצות (MARSH) וממנו הוכן הממתק. צמח החלמית נסחט והוספו לו אגוזים ודבש. הצרפתים נחשפו למרשמלו באמצע המאה ה- 19, כאשר הקציפו את תוצר המיצוי משורש החלמית וחלבון ביצה עם סוכר ואת תוצר ההקצפה יצקו לתבניות. בסוף המאה הזו התחילו לצקת את המרשמלו לתבניות עמילן באותה שיטה בה מייצרים סוכריות גומי. במקביל לייצור החדש, הוחלף שורש החלמית בג'לטין כחומר הקצפה ששמר טוב יותר על יציבות המרשמלו וכן הוספו עמילן וסירופ גלוקוזה לייצוב המוצר. בשנת 1948 אמריקני בשם אלכס דומק עשה מהפכה בתחום זה וייצר תחת פטנט מרשמלו בתהליך של אקסטרודר ובצורה של גליל ומאז הפך המרשמלו לאחד הממתקים הפופולריים. המרשמלו הראשון שיוצר במפעל הממתקים בנצרת הוכן בקו המוגול בשיטת היציקה לתוך תבניות עמילן מוטבעות. לימים עברנו לייצר מרשמלו בשיטה החדשה שהקנתה למוצר מרקם נימוח כמו "צמר גפן".  

איך הומצאו דובוני הגומי?

המצאת סוכריות "גומי- דובי" מקורה בגרמניה. יצרן ממתקים בשם הנס ריגל המציא סוכריות אלה ב- 1922 אותן כינה בשם "הדוב המרקד" וקרא לחברה שלו "HARIBO" כראשי תיבות לשמו Hans Riegel Bonn . המוצר נהייה פופולרי כבר באותה שנה. עד היום ניתן למצוא על הכריות בחדרי המלון בגרמניה שקית קטנה עם סוכריות גומי של חברה זו. בשנות השמונים של המאה ה-20 התחילו לייצר סוכריות גומי עם צורות חדשות, כמו, טרולי, "תולעים" ועוד צורות של דמויות מסרטי וולט דיסני.

ממתק ים תיכוני: רחת לוקום

רחת לוקום הוא סוג של סוכרייה רכה. הממתק המקורי מכיל עמילן, סוכר, מסטיקא טחונה (תבלין משרף של אלת המסטיק ונקרא גם לבון או "מסטיק תימני") ועוד חומרים נוספים. ממתק זה נפוץ בכל אזור המזרח התיכון. לרוב הממתק מתובל במי ורדים או בלימון, מצופה אבקת סוכר וחתוך לקוביות קטנות. מי הוורדים "צובעים" את הממתק בצבע ורדרד. מתכונים מסוימים כוללים גם אגוזים או פיסטוקים. מקור השם הוא כנראה בעיוות של שמו של הממתק בערבית: ראחת אל חולקום, שתרגומו הוא "סיפוקו של הגרון". שמו באנגלית Turkish Delight (מעדן טורקי), נובע ממקורו הטורקי. ממתק זה היה אחד המובילים שיוצר בקו הסוכריות הרכות במפעל הממתקים שלנו בנצרת.

טופי: מקרמל לטעמי פירות

ישנן מספר תיאוריות הקשורות למקור השם "טופי". מקור אחד טוען שבשפה הקריאולית טופי הוא תערובת של סוכר ומולסה. מקור אחר טוען שהמקור הוא מאיי הודו המערבית והשם טופי נגזר מהמילה TAFIA שהוא סוג של רום העשוי ממולסה והוסף כארומה לממתקים. גרסה מקובלת אחרת מגיעה משיבוש השם TUFFY או TOUGHY וזה מתייחס למילה TOUGHNESS שמתארת: קושי וחוזק של המוצר.

מן הראוי יהיה להזכיר את הטופי האנגלי. ההיסטוריה של הטופי (או בשמו האחר קרמל רך) קשורה למפעל אנגלי בעיר הליפקס שהוקם ע"י משפחת מקינטוש בשנת 1890, ולהם שמורה זכות הראשונים לממתק שנקרא "טופי אנגלי". עד אז הטופי היה בגוון כהה, בעל מרקם קשה ועם טעם של קרמל שרוף. במפעל של מקינטוש פיתחו ושדרגו את סוכריית הטופי. הממתק נהיה יותר לעיס, רך ובטעם של קרמל טעים בגלל תוספת החמאה. לטופי המקורי הוכנסו גם שקדים קצוצים. סוכריות הטופי המיוצרות אצלנו במפעל הממתקים בנצרת אינן "טופי" לפי ההגדרה האנגלית, אלא, שייכות לקטגוריה השנייה שמוגדרת כ-FRUIT CHEWS בטעמי פירות.  

צמיד מסוכריות

רובנו זוכרים את הסוכריות הדחוסות שנמכרו בקיוסקים כאשר היו מושחלות על חוט דק ויכולנו לתלוש אותן אחת אחת. סוכריות דחוסות הן תוצר שהושאל מהתעשייה הפרמצבטית. לקראת סוף המאה ה- 19 עם ההתפתחות והקידמה בעולם, נדרשו התרופות למינון מדויק יותר. הדרישה הזו הובילה לפיתוח של טכנולוגיה חדשה כדי לתת מענה למוצרים בעלי הרכב תרופתי ופונקציונלי אחיד. ואז קם מישהו בעל מעוף ויוזמה ואמר שאם לא יכניס תוספים פרמצבטיים יוכל למכור את המוצר כסוכרייה מיוחדת, וכל השאר היסטוריה.