מסע לנשים מגדלות קפה בקונגו

מסע לנשים מגדלות קפה בקונגו

הן חוו מלחמות אזרחים, מעשי טבח, אלימות בבית, וחיות מהכנסה של כ-50 דולר בשנה. אור רכלבסקי נסע לפרויקט של שטראוס קפה עם נשים מגדלות קפה באי מבודד במזרח קונגו, כחלק מתכנית More Than A Cup, וחזר (במזל) עם תקווה והוקרת תודה מקומית לשטראוס.

בוקר יום ראשון, אני אורז מזוודה לקונגו. בחדשות כותרת "מיליונים בקונגו בסכנת רעב בשל מלחמת אזרחים". הכתבה מספרת על מעשי טבח במאצ'טות, ראשים ערופים, קברים המוניים, עובדי סיוע מערביים שנחטפו ונרצחו. אני ממהר לבדוק, מגלה שמדובר ב-1,500 קילומטר מהיעד שלי, גומה במזרח קונגו, ונרגע. כמה שעות מאוחר יותר חבר מגומה מספר על הפגנות אלימות במחאה על כך שהנשיא קבילה ביטל את הבחירות, יריות ברחובות, שני הרוגים.

'למה אני עושה את זה לעצמי' אני שואל, ונזכר. אני נוסע לראות פרויקט של שטראוס קפה שתומכת בארגון של נשים קונגולזיות שנקרא Rebuild Women Hope – 'לבנות מחדש את תקוות הנשים'. הפרויקט הוא חלק מתכנית הקיימות  "More than a cup" בה אנחנו תומכים בנשים מגדלות קפה ברחבי העולם ובקידום איזון ושוויון מגדרי בקהילות מגדלי קפה. במסגרת התכנית, בהובלת ה-COO  עמיר לוין ויחידת רכש הקפה בצוג, השקענו בבניית תחנת שטיפה לקפה באי המבודד Idjwi שבמזרח קונגו, אותה מפעילות חקלאיות מגדלות קפה.

אני נוחת ברואנדה ומצטרף לאנשי Coffeelac, חברת קפה מזרח-אפריקאית, ו-Shift, ארגון לא-ממשלתי שמוביל פרויקטים חברתיים בתחום הקפה במדינות מתפתחות. בכל ששת הפרויקטים שלנו כיום בשלוש יבשות אנחנו מקפידים לעבוד עם שותף מקומי חזק על הקרקע.

הנסיעה לגבול עם קונגו אורכת שלוש שעות. בצידי הכביש המון אנשים הולכים. נשים הולכות במעלה ובמורד הגבעות ועל ראשן משהו – עצים, בננות, ציוד, פירות – ותינוקות על גבן. במעבר הגבול, פקיד ההגירה מרואנדה שמח לגלות שאני מישראל. "למדתי לשיר את ההמנון שלכם מהיוטיוב", הוא אומר. אני שואל למה. "אני אוהב את ישראל. גם קראתי לבת שלי 'תקווה'", הוא ממשיך ומתחיל לשיר "כל עוד בלבב פנימה…"

בצד הקונגולזי, אחרי עיכובים בירוקרטיים ארוכים (לא סתם קונגו מדורגת במקום ה-184 במדד עשיית העסקים העולמי), האווירה אחרת לגמרי. ההפגנות נרגעו, אבל יש חיילים חמושים מכוח האו"ם בכל מקום. כמויות נשק שאין אפילו בישראל. המלון סגור על מנעול ובריח, מוקף מצד אחד בגדר תיל ומצד שני בגן טרופי ובאגם קיבו. בכל מלון יש מכונות שיקוף, גלאי מתכות, ושומרים עם רובים. אנחנו נוסעים למפעל הקפה של קופילאק עם חלונות נעולים ובלי להוציא טלפונים.

קונגו היא אחת המדינות העשירות בעולם במחצבי טבע והאחת העניות ביותר בכל היתר. התמ"ג השנתי לנפש הוא 480 דולר. שמיני בעולם. מהסוף. היא סבלה מדיכוי קולוניאליסטי נורא של הבלגים, שלטון דיקטטורי מושחת ממושך אז נקראה זאיר, מלחמות אזרחים וחוסר יציבות אזורי מתמשך. בשנים האחרונות היא התחילה לעלות על מפת הקפה העולמית. הניו-יורק טיימס דיווח לאחרונה על ההתעניינות במדינה מצד סטארבקס ושטראוס. קונגו מייצרת 12,000 טון בשנה קפה ירוק (בערך כמו הצריכה של שטראוס קפה ישראל בלבד). הציוד מיושן. מרבית תחנות השטיפה הקיימות נבנו על-ידי הבלגים ונועדו לשרת את החקלאים הלבנים בלבד.

השיט באגם קיבו למקום הפרויקט באי Idjwi אורך שעה וחצי בסירה מהירה. המים שורצי תנינים, כיסי גז מתאן, ומחלות טרופיות. עשרות נשים, וגם כמה גברים, מקבלים את פנינו בשירים מקומיים. אנחנו יוצאים בשמש הלוהטת לסיור מודרך בתחנת השטיפה ובמיטות לייבוש הקפה שנבנו לידן על גדת האגם. הנציג האזורי של אחד משני המלכים של האי מברך. "יש פתגם קונגולזי שאומר שבלי אישה, הבית נופל".

הפרויקט היה מייצר העבודה הגדול ביותר על האי בשנה החולפת. תוצר לוואי מבורך נוסף היה הקמתה של מערכת מים זורמים נקיים בקירבת התחנה שהחליפה את השתיה ממי האגם שגרמו למחלות. נציגת הנשים, ג'ינה-אסתר, מספרת כי "הפרויקט עשה אותנו גאות. הוא חיזק את האמונה שלנו בעצמנו. בזכות שטראוס, החיים שלנו השתפרו".

Rebuild Women Hope שם לעצמו למטרה לחזק את הערך שמייחסת החברה הקונגולזית לנשים ולעבודתן, ולהעצים את הנשים עצמן ואת רוח היזמות שלהן. נשים בקונגו סובלות ממעמד נמוך מאוד, סחורה העוברת מאב לבעל, אובייקט לסיפוק מיני וגידול ילדים. 64% מהנשים בקונגו סבלו מאלימות. הכי גבוה בעולם. 75% מהנשים חושבות ישנן הצדקות לכך שגבר יחטיף מכות לבת זוגו. "לבנות את רוחה של אישה, זה לבנות את רוחה של המדינה", אומרת מייסדת הארגון מרסלין בודזה, שבדיוק ילדה מספר שבועות לפני הביקור.

 

עדיין את מרבית הביקור ומרבית הנאומים מובילים גברים. המקומיים מעריכים, בזהירות, שהפרויקט הביא לעליה של 70% בהכנסה מקפה למשק בית. בחלקו כתוצאה משיפור באיכות – קפה מהפרויקט זכה בתחרות אזורית ונמכר כיום במחירים גבוהים – ובחלקו משיפור בשקיפות ובתזרים המזומנים שהביא להפחתת שימוש במתווכים. בהכנסה הנוספת, מספרת ג'ינה-אסתר, רכשו משפחות פרות ועיזים. אבל העוני עדיין גדול, וגם תיקים מזויפים עם לוגו של אפל לא מסתירים זאת. ההכנסה למשפחה עומדת על כ-50 דולר. בשנה. כמו לגו אחד שאני קונה לבן שלי בשדה התעופה בדרך חזרה.