אמא, מותר לי? השאלה שאני כבר לא נשאלת

אמא, מותר לי? השאלה שאני כבר לא נשאלת

מה נשתנה בתחום הגלוטן בעשור האחרון? שני קטן, אמא לשני ילדים צליאקים וצליאקית בעצמה, על המהפכה שנעשתה בתחום ועל ההשפעה שלה בתוך הבית

"אמא, מותר לי?" היא שאלה מאד נפוצה בכל בית ומתקשרת בדרך כלל להצבת גבולות בנושא ממתקים. אבל אימהות לילדים חולי צליאק מכירות את השאלה הזו מהיבט אחר לגמרי – ההיבט הבריאותי; שאלה שעד לפני כשנתיים נשאלה יום יום ע"י ילדים עם צליאק כדי לוודא שאין גלוטן במזון שהם רוצים לאכול.

לפני 10 שנים גיליתי שיש לי צליאק. חתיכת הפתעה למי שגדלה 30 שנה בלי להיות מודעת למחלה הזו. מדובר גם בשינוי משמעותי למי שחיה על בצקים ופסטות כל חייה. כמה שבועות של עצב על מר גורלי ו…זה עבר, הפנמתי והמשכתי הלאה.
אחרי מספר שנים גילינו שגם לשניים מתוך שלושת הילדים שלי יש צליאק.   זה היה כבר סיפור אחר… איך מסבירים לילד בן שנתיים שהוא לא יכול לאכול את הדברים שהוא כל כך אוהב? דברים שהחברים שלו אוכלים? שהוא לא יכול פשוט לגשת לשולחן הממתקים במסיבת יום ההולדת שלו? שעל כל דבר שהוא אוכל בחוץ הוא צריך לשאול אם יש או אין גלוטן? 5 שנים אחורה, מרבית האנשים שהוא שאל גם לא ידעו לומר לו אם במה שהוא רוצה יש גלוטן או לא, כי זה פשוט לא היה כתוב. היו לנו הרבה מאוד חששות וכאב לב לא קטן. מאז התחום עבר מהפכה, לא פחות.

אז הנה 5 דברים שהשתנו מבחינתי כאמא לילדים צליאקים בשנים האחרונות:

 

1. זמינות

פעם: לפני שבע או שמונה שנים לא היו מוצרים ללא גלוטן בסופר הרגיל ליד הבית והיינו צריכים ללכת למחסן מיוחד בפתח תקווה כדי לקנות מוצרים שמתאימים לנו. ב- 5 השנים האחרונות, בתהליך שקרה בהדרגה, המוצרים חדרו גם לסופרים. בהתחלה לרשתות הטבע ובהמשך לרשתות הקמעונאיות הגדולות.

היום: כמעט בכל סופר ניתן לרכוש מוצרים ללא גלוטן והמגוון שלהם על המדפים הוא רחב מאוד, החל מלחמים ועד ממתקים.

2. אירועים

פעם: לפני שהלכנו ליום הולדת או ארוע אחר, היינו צריכים להתקשר למי שאחראי על הארוע, לשאול מה מתוכנן מבחינת הכיבוד ולהביא את האוכל מהבית. יופי של אורחים! אם המארחים תכננו  להזמין פיצה, היינו שולחים מראש עם הבן שלנו פיצה ללא גלוטן או גרסה יותר בסיסית של פיתה עם קצת רסק וגבנ"צ. האמהות של ילדי ימי ההולדת היו מתקשרות בדאגה ומבקשות שנבוא עם הילד למסיבה, כדי שחס וחלילה לא ייחשף לגלוטן.
כשהיו מזמינים לכיתה אזני המן לפורים, היינו רצים לחנות המיוחדת או מנסים להכין בעצמנו בבית משהו שנראה פחות או יותר כמו אזני המן.

היום: יש מגוון רחב מאוד של מוצרים "רגילים" ללא גלוטן שניתן לרכוש בכל סופר. האמהות של ילדי ימי ההולדת כבר לא מתקשרות בדאגה, הן פשוט קונות קנייה רגילה ושמחות לספר שהכל ללא גלוטן. הרבה מאד מהחטיפים המלוחים והמתוקים של עלית, למשל, הם עם סימון "ללא גלוטן".

3. מודעות

פעם: כשהילדים שלי היו אומרים "צליאק" היו שואלים אותם "צל - מה?" כשהיו מסבירים התגובות היו "אוי, מסכן, נורא ואיום" וזה היה הופך לשיחה של שעה.

היום: לא רק שכולם יודעים מה זה צליאק, תזונה ללא גלוטן אפילו הפכה לטרנד. מי היה מאמין? בכל כיתה יש בדרך כלל צליאקי אחד או יותר. בכיתה של הבן שלי, לדוגמא, יש ארבעה, כך שבכל אירוע לוקחים את העובדה הזו בחשבון מבחינת הכיבוד.

4. עלויות

פעם: מוצרי מזון ללא גלוטן היו מאד יקרים. פי 5 ממוצרים "רגילים".

היום:
חלק ממוצרי המזון ללא גלוטן נמכרים במחירים סבירים ונגישים וחלקם במחיר רגיל. חברות מזון מובילות השקיעו מאמצים והתאימו את הקווים לייצור מוצרים נטולי גלוטן כך שיש מגוון מוצרים "רגילים" במחירים רגילים שפשוט מסומנים ללא גלוטן. 

5. בילוי

פעם: לא היו כמעט מסעדות שיכולנו ללכת אליהן.

היום: יש מבחר גדול של מסעדות שמגישות מנות ללא גלוטן ורמת הספונטניות עלתה. אפשר פתאום להחליט שיוצאים למסעדה ויש מגוון.
אז כן, מיום גילוי הצליאק אצלי, דרך הגילוי אצל הילדים עברו רק כמה שנים בודדות ועדיין, השוק הצליח לעבור מהפכה אמיתית שהקלה מאוד על החיים של כולנו, מהפכה שאנחנו נמצאים בעיצומה. חלק מספקי המזון עברו את המהפכה וחלק עוד נמצאים מאחור.

לספקי המזון שעוד לא הצטרפו למהפכה הזו אני רוצה לומר שיש לכם הזדמנות להשפיע באופן ישיר על איכות החיים של ילדים רבים בישראל. למי ניתנת הזדמנות כזו? קחו אותה בשתי ידיים, אני מאמינה שזה ישתלם לכם.

ועוד משהו קטן: יש עוד דרך לעשות סביב ההוצאות הגבוהות של משקי בית עם צליאקי (אחד או יותר) כי גילוי הרגישות לא מגיע, לצערי, עם העלאה של 50% בשכר.