טבע ועסקים: הצורך בצמיחה מתמדת

טבע ועסקים: הצורך בצמיחה מתמדת

איך הפר המין האנושי את האיזון הבסיסי בטבע ובאיזה טכנולוגיות הוא נעזר היום כדי לתקן את הנזק הסביבתי שיצר? דגן אשל, מנהל החדשנות של שטראוס, בפוסט לרגל יום איכות הסביבה הבינלאומי

מה משותף לטבע ולעולם העסקי? לכאורה, שום דבר. למעשה, מה שמתרחש מאליו בטבע, מוטמע בשחקנים בעולם העסקי באופן חיצוני ע"י תמריצים והצבת יעדים, מתוך רצון לדחוף לצמיחה מתמדת. אז מה ההבדל בין מודל הצמיחה בטבע למודל הצמיחה העסקי? ואיך יכולה הטכנולוגיה לקרב בין שני המודלים?

הטבע קיים מיליארדי שנים ומה שנתפס בעיני בני האדם כקשיים או אסונות טבע, הוא חלק מההוויה שלו; צמח קמל אחרי שנתן פרי, יער נשרף, מינים שלמים נכחדים כשהתרבו מדי וכילו את מזונם. אבל בעסקים אנחנו מתנהגים אחרת; אם יש שנה עסקית חלשה, קל וחומר אם מתרגש עלינו משבר כלכלי, אנחנו עושים מאמצים כבירים למנוע אותו או לפחות לוודא שהמדינה או החברה שלנו לא תינזק.

כשהטבע יוצא מאיזון

כשצמח גדל, הוא ממיר משאבי טבע לסוכר ובונה רב-סוכרים שהם חומר הבניין של השלד שלו, אבל באותה עת הוא ממיר פחמן דו-חמצני לחמצן (ולדברים נוספים), מצל על סביבתו, מגדל פירות שיאכילו את שכניו, בעלי החיים, מקריב ללא דמעה את כולו בתום מחזור העונה ומתפרק למשאבים חדשים. ובעלי החיים? הם אכן במרוץ מטורף של צמיחה, אבל כולה מוקדש, לא ביודעין כנראה, לטובת המדרגה הבאה בשרשרת המזון, ואם הגיעו לשיבה טובה ומתו מוות טבעי, ייהנו מהם אוכלי הנבלות. כשהטבע כושל ויוצא מאיזון, יבוא לעזרתו מה שמכונה "אסון טבע" וישיב את הסדר על כנו, גם אם במחיר כבד.

לפני כמה מיליוני שנים החל הטבע לגדל בתוכו גזע מפר איזון, שהפך ברבות הימים למין האנושי שאנחנו; גזע מורד וכופר בתאוריית הצמיחה הטבעית, גזע שרוצה לצמוח לאין קץ, ללא מחזוריות, ללא שריפות או אסונות כלכליים, וצמיחתו ברובה אינה מיטיבה עם סביבתו; היא יונקת ממנה אך לא משיבה.

הטכנולוגיה נרתמת לעזרה

את הצמיחה הזו מנסה הגזע האנושי, בהצלחה מרובה, להשיג בעזרת מוח מפותח וממציא, אבל עד כה עסקו רוב ההמצאות בדרכים לייצר יותר, להרוויח יותר או לחסל את המתחרים. זהו מודל צמיחה כלכלית שעלול להגדיל את הפגיעה בסביבה. למרבה המזל, הבין המוח האנושי שאם לא ישתמש ביכולות ההמצאה שלו כדי להפוך את המשוואה, יבוא דוב גדול וישים קץ לחגיגה. ואכן אנחנו רואים היום טכנולוגיות רבות שעוסקות בהקטנת הנזק הסביבתי, גם אם לא במודל הצמיחה המושלם של הטבע.

במהלך השנים האחרונות הגיעו אלינו, ל"אלפא שטראוס", עשרות רבות של טכנולוגיות כאלו וחלקן נבחן בימים אלו בתוך חברות שונות בקבוצה. הן אמנם נבדקות ברצינות, אבל בניגוד לטכנולוגיות שתורמות באופן ישיר לצמיחה כלכלית, טכנולוגיות התורמות להפחתת נזק סביבתי, מאומצות בחשדנות גדולה יותר. מדובר בטכנולוגיות הפרושות לאורך כל שרשרת הערך, החל מהשדה דרך שיפור תהליך הייצור, חסכון באנרגיה, טיפול בשפכים ועד שימוש באריזות מתכלות.

אתן דוגמא מעט מפתיעה לאחת מהן:

"אקווינום" היא חברה ישראלית שפתחה שיטות חישוביות מתקדמות, שיחד עם ההתקדמות הגדולה בבדיקות ד.נ.א מסוגלות לקצר בשנים רבות את הזמן הדרוש לפיתוח זנים חדשים. אנחנו נמצאים כיום בשנה השנייה של פרויקט לטיפוח שומשום שיוכל לגדול בארה"ב, כיוון שניתן יהיה לעבדו באמצעים מודרניים ללא עבודת כפיים. לזן שיפותח יהיו יבולים טובים יותר משמעותית, והוא יתאים, כמובן, לייצור טחינה.

מה בין שומשום לאיכות הסביבה?

כל קילוגרם של טחינה בה משתמשים כיום בסברה, מותג הסלטים של שטראוס בחו"ל, מתחיל את מסעו באתיופיה כקצת יותר מ-1 ק"ג שומשום, משם הוא מהגר לישראל, הופך לטחינה ואז ממשיך במסעו לארה"ב. בסה"כ עובר הקילוגרם התשוש 12,000 ק"מ. זה לא היה נורא אם היה מדובר בקילוגרם בודד, אבל מדובר ב-10 מיליון כמוהו בשנה (10,000 טון).

מקובל לחשב שבמהלך הסעת טון אחד למרחק של 1 ק"מ באניית משא נפלטים לאטמוספירה כ-20 גרם פחמן דו-חמצני, אם כך, במסע של 12,000 ק"מ כפול 10,000 טון כפול 20 גרם ייפלטו 2400 טון פחמן דו-חמצני! את כל הכמות הזו, השקולה לנסיעתן הממוצעת של 1000 מכוניות במשך שנה שלמה, נחסוך מדי שנה מרגע שנגדל שומשום בארה"ב. מדובר בחסכון כפול: כ-10 מיליון דולרים בשנה ייחסכו תודות לאותה טכנולוגיה.

זוהי דוגמא מובהקת לכך שניתן לצמוח כלכלית תוך הפחתת הנזק הסביבתי.

יום איכות סביבה שמח.