לקראת יום המים הבינלאומי שיצוין השבוע, הלה פרנקל לוקחת אותנו למסע היסטורי וגיאוגרפי, ומספרת כיצד המים השפיעו על התפתחות תרבויות ועמים ברחבי העולם, ועל האבולוציה של טכנולוגיות מים.

השבוע אנו מציינים את יום המים הבינלאומי, אשר נקבע על פי החלטת האומות המאוחדות לפני 21 שנים, בשנת 1992, לציון אותו משאב חיוני, המקיים את מערכת החיים כפי שאנו מכירים, יום בו אנו מזכירים שאין לקחת את המים כמובן מאליו. אז נכון, היום כבר מודעים לחיוניותם של המים לקיום חיים בהיבט הביולוגי והפיסיולוגי. אבל על מה עוד המים משפיעים? מה היה בעבר? מה התפתח ברבות השנים? ומה יהיה גורלו של המשאב החיוני בעתיד? על מים ודתות מים היוו מוטיב בהיבט של התפתחות חברתית, תרבותית, קדמה טכנולוגיות, התפתחות עמים, יישובים וציוויליזציה, הם מאז ומתמיד היוו בסיס לאינטראקציה חברתית, מנהגים פולחניים, אמונה ודת. "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ...", "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים", כבר בתנ"ך מצוין שאלוהים הפריד בין מים למים ומשם החלה למעשה על פי האמונה היהודית ראשית החיים: "ישרצו המים שרץ נפש חיה". לפי האבולוציה, צורות החיים הראשונות הופיעו בסביבה מימית ומשם עלו ליבשה. בתרבויות השונות המים מקושרים לחיים, למקור חיים ולצמיחה. לפי האמונה הסינית, המים מסמלים שפע. בהאנשה של המים הם מסמלים תכונות ויכולת הסתגלות למצבים משתנים. ביהדות המים הם סימן לברכה ולפוריות בהבטחת אלוהים לבני ישראל: "הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה- למטר השמים תשתה מים", או ההבטחה לבני ישראל תמורת שמירת הברית " ונתתי מטר ארצכם בעתו" ואף ברכות ואמונות מקושרות למים: "כעץ שתול על פלגי מים" ועוד ועוד... למים בדתות השונות יש תפקיד של טיהור - הגוף והנפש. בסיפור נוח והמבול העולם טוהר מחטאיו להתחלה חדשה באמצעות מים. באסלאם – המתפלל מחויב לרחוץ עצמו לפני חמש התפילות היומיות, ואילו ביהדות מצווים על נטילת הידיים לפני ארוחה. מנהג ה"תשליך" טרם יום הכיפורים מול מים זורמים הינו סימבול להשלכת המעשים הרעים וטיהור רוחני. גם הבודהיסטים מחויבים טרם תפילה לטהר עצמם במים שהרי טיהור חיצוני גשמי הינו השלב הראשון בטיהור הנפש לפי אמונה זו. במקדשים ביפן, קערות מים מוצבות ובהן שוטפים המאמינים את ידיהם טרם תפילה לאקט טיהור. בתאילנד ראש השנה נחגג ע"י פסטיבל מים ושטיפת בודהא במים מתוך תקווה לברכה האל לשנה גשומה וברוכה. ההינדים בהודו– המוני מאמינים נוהרים למפגש הנהרות הקדוש לטהר את גופם ונפשם ולהבטיח להן מקום טוב יותר בגלגול הבא. כידוע, המים לא פסחו גם על הנצרות, כאשר הטבלת הרך הנולד מסמלת את קבלתו לחיק הנצרות. לגוף ולנפש מעבר לעובדה שאין כמו אמבט חם וריחני להפגת מעמסות היום, למקורות מים שונים בעלי תכולות מינרליים ומלחים שונות, יוחסו ועדיין מיוחסות תכונות ריפוי. הריפוי באמצעות מים הגיע לשיא פריחתו בתקופת הרומאים, חלק ניכר מתרבותם נסוב סביב מרחצאות ומעיינות מרפא. הללו שימושו גם כמקום חברתי והיו "משכנם" של קנוניות פוליטיות - שהרי מה טוב יותר מאשר לרקום מזימות שנבלעות בתוך צלילי המים. באר מים הייתה מוקד החיים בעידן הקדום. שאיבת מים נחשבה לתפקיד מסורתי של הנשים ושם ליד הבאר התנהלו השיחות והרכילויות המקומיות. התפתחות תרבויות יישובים בעידן הקדום נוסדו והתפתחו ליד מקורות מים, ליד אגמים ולאורך נהרות. המים סיפקו את הצרכים הבסיסים לשתייה, רחצה, חקלאות ומסחר. הנבטים, העם הקדום שחי בין המאה הרביעית לפני הספירה והמאה הראשונה לספירה כונו "מלכי המדבר", הודות ל"טכנולוגיות" מים מתקדמות לתקופתם שאפשרו להם להתקיים ולפתח חקלאות במדבר. אחד ממפעליו הראשונים של דוד המלך לאחר קביעת ירושלים כבירת ישראל היה " מפעל נקבת השילוח" , חציבת הנקבה אשר תבטיח אספקת מים לעיר הבירה. נתיבי מים היוו דרך מסחר משמעותית במסחר בין אזורים מרוחקים ובין יבשות. מדינות שפיתחו צי מפותח נחשבו מעצמות, כמו הפיניקים בעידן הקדום ומדינות כמו הולנד, פורטוגל, וספרד במחצית המילניום השני. בעידן מאוחר יותר נחפרו תעלות מים מלאכותיות כמו באירופה ובסין, ברחבי יבשות, לשימושים מסחריים. באירופה ובסין שימשו דרכי מסחר עם אזורים מרוחקים. כפי שניתן לראות, שליטה בנתיבים ימיים היוותה (ועדיין מהווה) יתרון כלכלי, מדיני והגנתי. התפתחות טכנולוגיות מים כדי לתמוך בצרכים השונים החל מהעידן הקדום ועד היום התפתחו טכנולוגיות מים. צריך לזכור שטכנולוגיה נמדדת בטלסקופ של זמן. טכנולוגיה חדשנית שנתנה מענה לדרישה בתקופה מסיומת, התיישנה עם חלוף הזמן. דוגמא מרשימה לכך הינן אמות המים האדירות שהותירו אחריהם הרומאים ונחשבו לטכנולוגיות מתקדמות בזמנן. בעידן הנוכחי אנו רואים את מגמת ההתיישנות הטכנולוגית תוך זמן קצר - תקופת זמן מוגבלת במוצרים עתירי הייטק כמו טלפונים ניידים, מחשבים ועוד. אך בתחום המים קצב ההתקדמות שונה לחלוטין, והוא קטן משמעותית, כאשר כל הטכנולוגיות מגיעות לעולם מתוך צורך שקיים והצרכים הקיימים בהווה בכל הנוגע למים גדולים ויגדלו עוד בעתיד. במחצית המאה ה-19 בוסס לראשונה הקשר בין תחלואה למי שתייה. הגורם הישיר היה זיהום של מי ביוב של מקור מים ממנו שאבו התושבים לונדון מי שתייה, אולם הגורם המורחב היה עיור, גידול אוכלוסין ומהפכה תעשייתית שגרמה לשינויים שאחד מתוצרי הלוואי שלהם היה זיהום. כיום העולם עדיין עומד בפני אותם פערים ואותם אתגרים. במדינות הנחשלות, זיהום ממי שתייה מהווה עדיין גורם מוות עיקרי. עם כניסת המילניום השלישי, ארגון הבריאות העולמי הציב לעצמו 10 מטרות Millennium Development Goals, ומטרה מספר 7 הוגדרה כשיפור הנגישות למים באזורים אלו, צמצום התחלואה ממים, שיפור הסניטציה וההיגיינה. למרות שחלפן 13 שנה מאז, ויש בנמצא טכנולוגיות ואמצעים, המרחק בין היעדים אותם הציב ארגון הבריאות למצב בפועל עדיין גדול: ל-1.1 מיליארד אנשים אין גישה למים בטווח של 1 קילומטר ממקום מגוריהם, אחד מכל 8 אנשים בעולם ללא גישה למים נקיים, ואם לא די בכך - 3.3 מיליון אנשים מתים כל שנה ממחלות הקשורות למים. במדינות מתועשות כמו סין, למרות הידע הקיים, מדווחות מדי יום (אם כי אין מספרים מדויקים) מאות חריגות ואירועים הקשורים בעקבות זיהום תעשייתי הגורם לפגיעה באיכות המים. כל עוד לא תבוא דרישה מהצרכן הסופי ברחבי העולם לשיפור המצב, הסיכוי לשיפור קטן. טכנולוגיות התפלה בשנות ה-60 של המאה העשרים נחשבה חזון עולמי שיביא להצלה בכל הנוגע למחסור במים, למרות הידע הנרחב והטכנולוגיה המבוססת, החלום עוד רחוק ממישושו בימינו אנו. טכנולוגיות להשבת מי קולחין וניצולם לחקלאות, ניצול מים אפורים ומחזורם לשימושים בייתים קיימות, אולם עדיין רחוקות מיישום אפקטיבי בעולם – יישום שיביא לניצול יעיל יותר של המים. לצערנו, "קצירת מים" מגשמים לשימושים בייתים כמעט ואינו מיושם אף הוא. במדינות מפותחות אנו עומדים בבעיה של הזדקנות מערכות ההובלה, הזדקנות הגורמת לאיבוד מים גדול, דגרדציה באיכות המים המובלים וההשקעות הנדרשות הינן עצומות. והעתיד, מה הוא צופן? התחזיות מדברות על הגברה נוספת של המחסור במים, בכל התחומים. האו"ם מעריך שבשנת 2025 ל-1.8 מיליארד אנשים כוס מים נקיים לא תהיה בהישג יד. המחסור במים צורכי תעשיה הולך ומעצים גם הוא. מערכות התובלה מצריכות שדרוג יקר במיוחד, ועם הזמן מים יהיו משאב בסכנה הולכת וגוברת, משאב יקר מנשוא. אז מה צריך לעשות? בראש ובראשונה חשוב להבין שהכלת הטכנולוגיות השונות למחזור מים ושימוש נרחב יותר במים ממוחזרים, לצד הגברת התפלת מים, הפעלת ואכיפת אמצעים רגולטורים לשמירה ולפיקוח על מקורות המים ומניעת זיהומם, כולל מעורבות צרכנים ודרישה למוצרים שיוכיחו שימוש יעיל ואינו מזהם במים - הם חלק מהאמצעים הדרושים לשמירה על המשאב החשוב הזה. עלינו, כתושבי כדור הארץ, לזכור שמדובר באחד ממשאבי הטבע היקרים והחיוניים ביותר להמשך הקיום האנושי ולשלב זרועות במטרה לשמור עליו יחד, לטובתנו ולטובת הדורות הבאים.