משהו בשביל מישהו: מנהלים תורמים לקהילה

משהו בשביל מישהו: מנהלים תורמים לקהילה

הם מאיישים עמדות בכירות, שבוע העבודה שלהם עמוס במיוחד, אבל הם לא שוכחים לפנות זמן כדי לתת מעצמם למי שזקוק לכך. שלושה מנהלים בשטראוס מספרים על ההתנדבות שהפכה לחלק משגרת חייהם. ויש להם גם מסר לאחרים

יניב שיראזי - מנכ"ל שטראוס מים ישראל

"לפני כשנתיים התחלתי להתנדב בקבוצת התיאטרון של רות קנר. זו קבוצה קטנה של שחקנים מוכשרים שהולכים שנים רבות יחד, המונהגת על ידי היוצרת פרופ' רות קנר. חברי הקבוצה עושים את עבודתם האמנותית בחרדת קודש ומאתגרים את הקהל בחשיבה שונה ופורצת דרך.

במשך שנים עקבתי אחרי העבודה של קנר כחבר בקהל ובכל פעם יצאתי מההצגה בתחושה שזה הדבר הכי מעניין שראיתי ושאני חייב ללכת לראות שוב. העבודה שלהם מאתגרת את המוסכמות ומעוררת מחשבה, בדיוק כפי שאמנות טובה אמורה לעשות.

בשלב מסוים הכרתי את רות דרך מכרה משותפת ולמדתי שחברי הקבוצה מסתפקים בשכר נמוך מאוד, מהיעדר תנאים סוציאליים נאותים, ומלבד עבודת המשחק הם גם עובדים בהפקה ובעבודת הבמה של הקבוצה והכל כדי לקיים את עבודתם האמנותית ללא פשרות. החלטתי להצטרף אליהם על תקן של מישהו מהעולם העסקי, כשלנגד עיני עמדה המטרה לאגד אותם, להסדיר את פעילותם ולאפשר להם שגשוג אמנותי ותנאי מחיה סבירים. יחד עם מתנדבים נוספים, רובם ככולם אנשי אמנות ותיקים ומנוסים, הקמנו את העמותה ולראשונה הסדרנו ומיסדנו את הפעילות.

כחבר בוועד המנהל אני מגיע לישיבת ועד פעם בחודש ומשתדל לסייע אד הוק גם בעניינים ספציפיים שבהם אני יכול לתרום. הועד המנהל גייס לעמותה גם רואה חשבון, עורכי דין ומבקר פנים, כולם בהתנדבות. הבחירה שלי לתרום מזמני ומרצי בעולם האמנות היא העדפה אישית אבל אני מאמין שזוהי חובה מוסרית של כל אחד ואחת מאתנו לפעול ולהשפיע לטובה על החברה שבה אנחנו חיים ולהפוך אותה לבריאה יותר. לתפיסתי, אמנות חיונית לשגשוגה התרבותי של כל חברה.

פעמים רבות איננו בטוחים שיש לנו מה לתרום בתחומים שאינם קשורים לליבת העשייה המקצועית שלנו, אבל דווקא מפגש עם עולמות תוכן חדשים מאפשר לגלות דברים על עולמות אלה ועל עצמנו. זכיתי לפגוש אנשים מרתקים ומיוחדים ולא רק להשפיע אלא גם, ואולי בעיקר, להיות מושפע מההשראה שלהם, נאמנותם לאמנותם, ומחדוות העשייה שלהם. אני נהנה מכל רגע ומקווה להמשיך לתרום ולהעניק יותר ויותר ערך.

לאתר של עלילה מקומית>>

דבורה מקסיק סמנכ"ל משאבי אנוש, שטראוס ישראל

"העמותה קיימת כ-5 שנים שנים ומטרתה לסייע לאנשים שנמצאים במצוקה כלכלית קשה, שגם גוררת אחריה מצוקות בתחומים נוספים – משפחתי, משפטי ועוד. העמותה בנויה על פי מודל של "קהילות מחוללות שינוי", במסגרתן מתנדבים מארגון כלשהו מסייעים לאנשים מתוך הארגון, הנמצאים בקושי משמעותי. גם בתוך שטראוס הקמנו קהילה כזו, כאשר לכל עובד שמעוניין להיות חלק מהקהילה, מוצמד מלווה מתוך החברה שמסייע לו להתמודד עם המורכבות שהוא חי בה – התנהלות כלכלית, מימוש זכויות סוציאליות ועוד. המתנדב מלווה את המשתתף במשך שנה שלמה בפגישות שבועיות, שם דנים בנושאים הרלוונטיים ומנסים להתמודד יחד עם האתגרים. בקהילה יש גם יועצים משפטיים, יועצים כלכליים, עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע נוספים שמלווים את המתנדבים ואת המשתתפים ומסייעים בסוגיות השונות שעולות במהלך הליווי. אני מאוד מאמינה בערבות הדדית וחושבת שחובתנו וחובתו של כל מי שנמצא בעמדה של חוזק ומי שהגיע לאיכות חיים ויש לו כוחות, לתת יד למי שנמצא בשלב אחר בחיים. כולנו יכולים להיות מחר בבוקר בצד השני וחייבים להיות אחד עבור השני כי ביחד קל ופשוט יותר. חוויית ההתנדבות היא אדירה. העובדה שאתה יכול לקחת את המשאבים שיש לך בשטראוס ולהעמיד אותם למען מטרה נעלה, לחזק אנשים ולשפר את איכות חייהם, מספקת וממלאת מאוד. כל הישג קטן מבחינתנו הוא עולם ומלואו עבור אחרים. מעבר לכך, לא תמיד ברור מי הנותן ומי המקבל; כשמסייעים לאנשים אחרים, נפתח עולם שלם ואנחנו מקבלים לא פחות משאנו נותנים. אני מודה לאלוהים שיש לי את ההזדמנות הזו".

>> לאתר של עמותת "קסם חברתי"

 

אייל שמעוני סמנכל טכנולוגיות בקבוצת שטראוס

"אני מתנדב ב"ידיד לחינוך", עמותה שקיימת כ-10 שנים ונעזרת באחד המשאבים הפחות מנוצלים במדינת ישראל: הגימלאים. מדובר ביותר מ-2,000 אזרחים ותיקים שמגיעים לבתי ספר ומסייעים לילדים לשפר את תחושת המסוגלות שלהם. הפעילות הזו נעשית בשיתוף מערכות החינוך המקומיות ויש בה ערך אדיר לגימלאים שחשים שיכולים לתרום לקהילה, ערך אדיר לילדים שנהנים מנוכחות ומתמיכה של מבוגר נוסף וכמובן ערך אדיר למשרד החינוך שנחסכים לו מיליוני שקלים בשנה. אני מתנדב בעמותה כשנה במסגרת תכנית "סינרגיה" מטעם הג'וינט, שמשלבת מנהלים מחברות עסקיות במגזר השלישי. חיפשתי תחום שבו אני יכול לתרום ולתת ערך; אי אפשר להגיד שצריך לשפר תחום כזה או אחר מבלי לנקוף אצבע כדי שזה אכן יקרה ולא ייתכן שאנשים יפרשו בגיל 67 ולא יהיו רלוונטיים יותר. יש להם המון רצון לתרום ולעשות והחברה צריכה להשכיל לנצל את הרצון הזה. אחד הדברים שמאוד הפתיעו אותי הוא שאני איש טכנולוגיה ובמסגרת ההתנדבות אני נדרש לפיתוח עסקי או אסטרטגיה שאינן יכולות הליבה שלי. גיליתי שאני יכול לתרום גם לא מתחום העיסוק הישיר שלי וגם אני עצמי צובר ניסיון בתחומים חדשים. לכל אחד יש את השעה ה-25 ביום, השאלה היא אם הוא רוצה להתעורר אליה ומה הוא רוצה לעשות בה".

>> לאתר של "ידיד לחינוך"